פעם, בשל מחדל קרמליני, באי-הבנה פוטינית, הרשתה מוסקבה לבחור בחברובסק מושל משלה, סרגיי פורגל. והתחיל המושל הזה לעסוק בעניינים מוזרים - לעבוד בשביל העם. פעם יעשה ארוחות חינם בחדרי האוכל של בתי הספר, פעם ישפצו בתי חולים. רוסופוביה גמורה והכפשה של ולדימיר פוטין. והעם החברובסקי חסר הבינה התחיל לכבד את המושל הזה שלו, ופעם אחת סקר הראה שהעם מאמין למושל שלו יותר מאשר לוולודניקה פני-השמש. נודע לוולודניקה על בגידה שפלה שכזאת ושלח מעיר הבירה לחברובסק אופריצ'ניקים נלהבים, נאמנים לצאר. שלושה ימים ושלושה לילות דהרו האופריצ'ניקים, דהרו ודהרו, דהרו ודהרו, עד ששברו את הבקבוקים הרקטליים. סוף סוף הגיעו לחברובסק, תפסו את המושל הרשלן, היכו אותו באכזריות וזרקו לכלא. בדו לפורגל תיק פלילי ושלחו אותו לעבודת פרך.
ובמקום פורגל הביאו לחברובסק מושל חדש, צעיר ובדוק, מההרמון של הציר המוסקבאי וולודיה ז'ירינובסקי. קראו לאותו שובב-הרמון - מישקה דגטיארב. פרחח משעשע היה, בחור כהלכה (וגם בפה לקח וגם מתחת לזנב קיבל) ואהב אותו ז'ירינובסקי בשל כך, כי בעצמו לקח את מישקה לסאונה לא פעם וקיבל ממנו שבועת אמונים.
וכך חיו תושבי חברובסק עם המושל החדש, חיו בלי דאגות ואספו רכוש, ומי שפתח את הפה שלא במקום - הושיבו על בקבוק. ואת פורגל שכחו.
על הבד הזה מונצח רגע החניכה למושלים. המושל לעתיד, במהלך הטקס, מפיל את הסבון, אבל מנהיג מפלגת LDPR האכפתי עוזר לו להרים אותו.
